לא אחת, קצין הבטיחות נמצא במצב בלתי אפשרי בו הוא מוצא עצמו בין הפטיש לסדן. מצד אחד הוא מחויב לבטיחות ללא פשרות ומהצד השני בעלי החברה ו/או המנהלים לוחצים לחסוך בהוצאות, דרישה לגיטימית לכשעצמה, בתנאי שאינה באה על חשבון הבטיחות, אלא שלעיתים, חלק מאותם מנהלים מבקשים "לעגל פינות" על חשבון הבטיחות.

כשמתרחשת חלילה תאונה, מוצאים עצמם במקרים רבים, הנהגים וקציני הבטיחות כנושאים באחריות הבלעדית לתאונות.

בעת האחרונה הפרקליטות מאמצת הגשת כתבי אישום גם לבעלי החברה ומנהלים בחברה. לא רק קצין הבטיחות אחראי על בטיחות כלי הרכב. גם לבעלי החברה ומנהליה ישנה אחריות שילוחית בנושא הבטיחות וכשמתרחשת  חלילה תאונה, גם הם יענשו אם יוכח כי לא נהגו בהתאם לחוק ולתקנות.

לאחרונה, סמנכ"ל בחברת הובלות, הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות עקב הפרת חובות הקשורות להובלת מטען חורג והוטל עליו עונש של 6 ח' מאסר לריצוי, שהומרו לעבודות שירות בתחנת משטרה, אמנם העונש אינו מאד חמור, אך עצם העמדתו לדין והרשעתו זה מה שחשוב כאן.

לעיון בגזר הדין של סמנכ"ל חברת ההובלה – לחץ כאן

קציני הבטיחות, אני מבקש להביא לידיעתכם מספר תקנות חשובות המגדירות את אחריותו של דרג המנהלים ובעלי החברות, לנושא הבטיחות. אחריות רבה מוטלת עליכם, אך אינכם לבד במערכה זו ומן הראוי שתדעו זאת. מנהל שסרח, ישלם גם הוא את המחיר.

תק' 162 לתקנות התעבורה "אחריות בעל הרכב" 162( .א( בעל הרכב, או מי שהרכב נמצא בשליטתו, לא יורה ולא יניח לנוהג באותו רכב לנהוג בו, להעמידו או להחנותו שלא בהתאם לתקנות, לרבות חוקי עזר, שהותקנו לפי הפקודה. )ב( כל מקום שהוראות חלק זה מטילות אחריות על נוהג ברכב תחול האחריות גם על בעל הרכב; זולת אם הוכיח בעל הרכב שהעבירה נעשתה בלי ידיעתו והסכמתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצועה.

סעיף ( 309 ) 5 לחוק העונשין קובע : בכל אחד מן המקרים המנויים להלן יראו אדם כאילו גרם למותו של אדם אחר, אף אם מעשהו או מחדלו לא היו הגורם התכוף ולא היו הגורם היחיד למותו של האחר: )5)מעשהו או מחדלו לא היה גורם מוות, אילולא נצטרף עמו מעשה או מחדל של האדם שנהרג או של אדם אחר.

דוגמאות להטלת חובה ישירה על בעל הרכב – הובלת מטען 85( .א( לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ובעל רכב או מי שהשליטה עליו לא יניח ולא ירשה להוביל מטען ברכב או עליו אלא אם כן מבנה הרכב, על כל חלקיו ואבזריו, מתאים להובלת המטען בבטיחות .

אם נצרף את הסטיגמה הנפוצה על תפקידו של קצין הבטיחות בתעבורה שנמצא בין הפטיש לסדן מצד אחד הדרישה מצד משרד התחבורה ותקנות התעבורה לעמוד בדרישות ובנהלים .
ומנגד המעסיק שמבקש ברוב המקרים לעמוד בדרישות במינימום הוצאות אשר לעיתים הם טריגר לתקלות ולתאונות שניתן היה למנוע  ,הדבר נובע מחוסר הקפדה בפיקוח ובקרה על
טיפול בגורם הטכני ו/או הדרכה של הגורם האנושי .

בתיקון התקנות לחלק י' נדרש המחוקק לתת דעתו ביחס לאחריות המשותפת של בעל המפעל להלן הפסקה בנושא חשוב זה :

(1) כיום קיימת חובה על בעל מפעל שקצין בטיחות הודיע לו על ליקוי במצב בריאותו של נהג המועסק על ידו לדווח על כך בכתב לרשות.
(2) מוצע להטיל על בעל המפעל חובות נוספות במטרה להבטיח קיומן של המלצות הבטיחות של קצין הבטיחות, ליעל  את הפיקוח של קצין הבטיחות על הנהג והרכב במפעל
ולהיטיב את שיתוף הפעולה של בעל המפעל עם קצין הבטיחות כמפורט להלן:
                         (א) לחייב בעל מפעל להביא לידיעת העובדים את דבר מיניו של קצין הבטיחות ותפקידיו;
                         (ב) לספק לקצין הבטיחות את כל האמצעים הדרושים למילוי תפקידו ולאפשר לו למלא את תפקידו כיאות;
                         (ג) לא לאפשר נהיגת נוהג ברכב מפעל שקצין הבטיחות הודיע לו בכתב, כי רישיונו אינו בתוקף או שדרגת רישיונו אינה מתאימה לסוג הרכב המופעל במפעל;
                        (ד) לעדכן את קצין הבטיחות בדבר נהג חדש ולקבל את חוות דעתו בקשר להתאמתו לנהיגת כלי הרכב במפעל טרם העסקתו במפעל;
                        (ה) לא לאפשר נהיגה ברכב מפעל שקצין הבטיחות הודיע לו בכתב כי קיים בו ליקוי בטיחות המסכן את הבטיחות שטרם תוקן. ובמקרה זה השאיפה להצלחה נמדדת ביחס החברה והעומד בראשה :הצלחתו של קצין בטיחות נמדדת בתנאים הבאים : ביכולת הניהול שלו וניסיון מקצועי לצד גיבוי מצד משרד התחבורה ומנהל תחום קציני בטיחות . כל אלה יכולים להצליח בתוספת הגיבוי מהמעסיקים . אקלים בטיחותי בחברה והשפעת התרבות הארגונית על הנהג/והנוהג קיימת השפעה גדולה על ההתנהגות הבטיחותית של העובדים. ולקציני הבטיחות ישנם כלים של השגחה, הדרכה, משוב ותקשורת. כאשר המדיניות אינה בקונפליקט עם מטרות הארגון, יש בה כוח השפעה גדול. נראה כי עובד שנוהג ברכב חברה מושפע מהתרבות הבטיחותית למרות שלא תמיד הוא נמצא בין כתלי הארגון.