19-5-11
לפי המדיניות שהתווה בימ"ש העליון, יש לנקוט ענישה מחמירה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרימת מוות ברשלנות;

ערעור שהגיש נהג מונית על חומרת עונשו, נדחה הואיל ולא נכנס לגדר המקרים החריגים בהם ניתן לקצר את משך זמן פסילת רשיון הנהיגה.
 
נהג מונית, הודה, במסגרת עסקת טיעון, בגרימת מוות ברשלנות, הורשע בדין ועונשו נגזר. הערעור נסב על חומרת העונש ובעיקר על בקשת המערער לקיצור תקופת הפסילה של רישיון הנהיגה שלו ועל בקשתו להתיר לו לנהוג בטרקטור כדי שיוכל לעבוד ולפרנס את בני משפחתו.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק כי:
טענת המערער כאילו ענישה מחמירה כלפי נהגים עבריינים היא חסרת תועלת במאבק בתאונות הדרכים, נדחתה. בימ"ש העליון היתווה מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרם מות ברשלנות. הענישה המחמירה בעבירות הנוגעות לתאונות קטלניות נשענת על ההנחה כי יש בהרתעה עונשית כדי לקדם את הפנמת הערכים החברתיים הנדרשים בהתייחסות לזולת, וכדי להרגיל לשמירה קפדנית יותר על כללי זהירות ומניעה בנהיגה על הכביש. לאור האמור, מסקנת הערכאה הראשונה באשר לרכיבי העונש השונים, הן לגבי המאסר והן לגבי הפסילה, מוצדקת וראויה, ואין להתערב בה.
באשר לסיווג הפסילה, כך שיותר למערער לנהוג בטרקטור, הכלל הוא כי יש לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג העבריין המסוכן לאחרים, במיוחד לאחר שקטל חיי אדם תוך רשלנות חמורה, פסילה בלתי מסווגת כך שתישמר האפקטיביות של הפסילה תוך הרחקת הנהג מן הכביש. רק במקרים חריגים ניתן לסווג את הפסילה תוך שמירת העיקרון כי לא ייפגע ביטחונם של המשתמשים בכביש ובאופן שלא יהא בסיווג כדי לרוקן מעבר למינימום ההכרחי, את הפסילה מתוכנה. בהקשר זה, בימ"ש הבחין בין מלגזה לבין טרקטור וקבע כי הטרקטור, בניגוד מלגזה שתנועתה מוגבלת, מהווה כלי רכב הרשאי לנוע בכביש, אם לצורך נסיעה והובלה ואם כדי להגיע למקומות עבודה. כמו כן קבע בימ"ש כי המערער יוכל להתפרנס בתקופת הפסילה מעבודות שונות שאינן כרוכות בנהיגה ברכב. לאור כל האמור, דחה בימ"ש את הערעור.