15-5-11
עובדות המקרה:
הנאשם עקף בנסיעה מהירה משאית שנסעה לפניו, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף. כמה שניות מאוחר יותר פנה הנאשם אל כביש מס' 10, והמשיך לנסוע במהירות לכיוון "בית שמש". הכביש הינו דו-סטרי, ובו נתיב אחד לכל כיוון כשביניהם קו קטעים. שדה הראיה מכיוון נסיעת הנאשם הוא 280 מטר, ולאחר מכן מתעקל הכביש שמאלה, ובין נתיבי הנסיעה מפריד קו רצוף המתרחב לכדי אי תנועה מצויר על הכביש.
לפני הנאשם נסעו באותה עת חמישה כלי רכב. הנאשם יצא לעקיפה רצופה של כל חמשת כלי הרכב שנסעו לפניו, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי, בנסיעה מהירה, שאינה מתאימה למזג האוויר, ולתנאי הדרך, וממשיך בביצוע העקיפה המסוכנת, למרות שלא יכול היה לראות אם מגיע רכב ממולו מכיוון העקומה.
לפני שהשלים את העקיפה, בהגיעו למקום בו בין שני הנתיבים מפריד קו הפרדה רצוף, ובעודו נוסע בנתיב השמאלי, פגע מכונית הנאשם בעוצמה רבה בחזית רכב מסוג "פיאט דובלו" שהגיע באותו זמן מהכיוון הנגדי.
כתוצאה מהפגיעה הקשה נהרג במקום שי כהן, יליד 1979, שנסע במושב האחורי של הרנו. הנאשם ושלושת נוסעי הרנו הנותרים חולצו מהרנו לאחר שנוסר, ופונו באמבולנסים לבית החולים "הדסה" עין כרם, כששניים מהם פצועים באורח קשה, ושניים באורח קל.
האם העובדות מגבשות עבירה של הריגה או עבירה של גרימת מוות ברשלנות?
- השוני בין שני העבירות הוא ביסוד הנפשי בלבד. בעוד שבעבירת ההריגה נדרש כי הנאשם עצמו צפה את התוצאה, הרי שבעבירה של גרימת מוות ברשלנות די בכך שבנסיבות המקרה אדם סביר היה צופה תוצאה זאת.
- אחת הדרכים המקובלות להוכחת יסוד נפשי היא ההסתמכות על חזקות עובדתיות, שהן למעשה ראיות נסיבתיות. כך, קיימת "חזקת מודעות" כללית שמשמעה, כי "אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה".
מקום שאדם עושה מעשה העלול באופן אובייקטיבי לגרום למוות קורבנו – תוך שהוא מודע לכל היסודות המהווים את הרכיב העובדתי של העבירה – רשאים אנו להניח, בהעדר ראיה לסתור, כי היה מודע גם לתוצאה הקטלנית
- חזקה עובדתית נוספת הנוגעת לגרימת מוות מתוך פזיזות – אדישות או קלות דעת – נקשרת לעוצמת הרשלנות שבהתנהגות הנאשם. על פי חזקה זו התרשלות רבתי מהווה אמת מידה ראייתית – נסיבתית להוכחתה של פזיזות, ולו מן הסוג הקל יחסית של קלות דעת.
- על פי הודאתו של הנאשם, הוא היה מודע לכך שהמדובר ביום גשום ובכביש רטוב. כן היה מודע לכך ששדה הראיה לפניו הוא 280 מ' בלבד ולאחר מכן הכביש מתעקל. הנאשם יצא לעקיפה רצופה של חמישה כלי רכב שנסעו לפניו, בשעה שהוא נוסע בנתיב הנגדי, בנסיעה מהירה, למרות שלא יכול היה לראות אם מגיע רכב ממולו מכיוון העקומה.
אדם היוצא לעקיפה, בכביש דו-סטרי של חמישה כלי רכב, אף אם העקיפה נעשית בקו שאינו רצוף, כאשר אינו מוודא שהמסלול הנגדי פנוי וכי יש לו אפשרות לראות למרחק, כך שתתאפשר לו חזרה בטוחה למסלול נסיעתו, הריהו מודע לסכנה ולכך שרכבו והרכב אשר יבוא ממולו עלולים להתנגש ולהיפגע ונוסעיהם עלולים אף לאבד את חייהם. מי שנוהג כך נוטל סיכון בלתי סביר, לאפשרות גרימת תוצאה זו, מתוך תקווה שיצליח למנוע זאת.
- הנאשם מורשע בעבירת הריגה, נהיגה בקלות ראש, נהיגה במהירות לא סבירה, עקיפה אסורה ותאונה הגורמת חבלה של ממש.
לסיכום,
ההבדל בין עבירת ההריגה לעבירת גרימת מוות ברשלנות נעוץ ביסוד הנפשי של כל אחת מן העבירות. בעוד שבעבירת ההריגה נדרש כי הנאשם עצמו צפה את התוצאה, הרי שבעבירה של גרימת מוות ברשלנות די בכך שבנסיבות המקרה אדם סביר היה צופה תוצאה זאת.
