27-5-13
סוף עצוב לחלום הישראלי להפוך למעצמת רכב. כמעט היינו שם. כשבע שנים חלפו מאז שי אגסי יזם את הרעיון של המכונית החשמלית ועד לסגירת בטר פלייס. כ-1000 מכוניות נמכרו והרוכשים היו בדרך כלל מרוצים. חווית הנהיגה שהתבטאה בנסיעה שקטה, ניקיון וגם ביצועים שהיו טובים, כל אלו לא הועילו.
סיבות רבות גרמו בסופו של דבר לבקשת מנהלי החברה להכריז עליה היום כפושטת רגל. בבסיס כל הסיבות נעוצה העובדה כי הכל היה יקר מדי.
על מנת לחסוך שעות טעינה מרובות, האיסטרטגיה בה בחר אגסי לפיה יש להקים מערך שלם של עמדות החלפת סוללה בכל רחבי הארץ הוכחה כאיסטרטגיה מאד יקרה. בנוסף, תחנות המילוי שהוקמו לא היו על תואיי הכבישים הראשיים והצריכו סטיה מהדרך על מנת להחליף את המצברים, דבר שגרם אי נוחות ובזבוז זמן מצד הנהגים. סה"כ הוקמו 38 תחנות שהיו אמורות ללתת כיסוי ארצי לנהגים., טווח הנסיעה של סוללה היה קצר מדי והצריך עצירות רבות מדי בתחנות המילוי.. התחזית של מכירת מכוניות הייתה יומרנית ובלתי מציאותית, שיטת התימחור לקניית "בנק שעות שימוש" הייתה מסורבלת ויקרה, החסכון באחזקת הרכב החשמלי לא היה אטרקטיבי דיו. החסכון היה קטן ביותר ולכן מנהלי ציי רכב לא הזדרזו להצטרף ל"עגלה החשמלית". בטר פלייס פנתה לסיגמנט ציי הרכב וחתמה לכאורה מזכרי הבנות רבים אך המימוש של ההבנות לא הגיע. בנוסף, הממשלה לא נתנה כל הטבה למחזיקי הרכב החשמלי על מנת לעודד שימוש ב"רכב נקי". שווי השימוש נשאר ללא כל שינוי ולא ניתנה בסעיף זה כל הטבה מיוחדת. התעלמות הממשלה בעניין זה בולטת במיוחד על רקע הטבה של 500 ש"ח בסעיף זה לבעלי מכוניות היברידיות.
350 עובדים מוצאים עצמם היום מחוסרי עבודה. בזמן השיא הועסקו בבטר פלייס יותר מ-1000 עובדים. סה"כ מיום הקמתה הפסידה החברה כ-850 מליון דולר.המפסידה העיקרית היא החברה לישראל בבעלות עידן עופר.
בימים הטובים שלה, בטרם החזון התנגש עם קרקע המציאות, על מנת לרתום מנהלי ציי רכב וקציני בטיחות בתעבורה למיזם, קיימה בטר פלייס באתר שלה בגלילות יום עיון מיוחד לקציני הבטיחות.ביום העיון הסבירו מנהלי החברה את היתרונות הגלומים במכונית החשמלית החדשה.
