7-6-18

חברים יקרים – לתשומת לבכם !

בימים הקרובים שוב מתכנסת  ועדת הכלכלה של הכנסת לדיון במעמדו של קצין הבטיחות. חמש שנים ממתינים קציני בטיחות  לסיום הסאגה המתמשכת בתיקון חלק י' בתקנות התעבורה ואלו  להבנתי חמש שנים של בזיון במהלכן, מדברים ומדברים ותכלס, לא קורה דבר.  

תאונות דרכים ממשיכות להתרחש וגובות מחירים יקרים של אובדן חיי אדם, פציעות חמורות ונזק רב לרכוש וחוץ מהצהרות נשגבות של קברניטי המדינה בהם בכירים במשרד התחבורה, על חשיבות הבטיחות, אני מתרשם ששום דבר מהותי לא זז, דבר לא קורה.

ובכל זאת, אנחנו הנהלת האיגוד מעט מתנחמים בכך שידענו לעשות  מהלכים נכונים שלא איפשרו לאף גורם להרע עוד יותר את מצבנו ולפגוע בזכויותינו.
חברים, זכרו שיש רק איגוד אחד הפועל סביב השעון למענכם, שומר על מעמדכם ודואג לשיפור מעמד קציני הבטיחות ועיגונו בחוק.

עם כל הצניעות, חוץ מאיגוד קציני בטיחות בתעבורה, לצערי, אני לא רואה גופים וארגונים אחרים הפועלים כמונו בנחרצות ומקדמים את הנושא בכל זירה אפשרית, החל מבית המשפט העליון, משרד התחבורה ובכנסת.

ארגונים רבים שולחים נציגים לדיונים, אך למרות שכולם באים, איש מלבדינו אינו דואג באמת לקידום מעמדו של קצין הבטיחות. כולם עסוקים בקידום עניינהם הסקטוריילים והרווחים שהם יכולים להשיג מכך.

לדוגמא, אני רוצה להבין מדוע יו"ר הרלב"ד לא מגיע לדיון שהוא כה חשוב ועוסק ישירות במטרת הרלב"ד, צמצום תאונות הדרכים ? האם הדיון באופן ההעסקה של קציני הבטיחות אין לו קשר לאיכות המלחמה בתאונות הדרכים ? זאת ועוד, מדוע ברלב"ד הסכימו להגדיל את כמות המשאיות והאוטובוסים למרות שגוף בלתי תלוי שהם עצמם מינו קבע אחרת ? מה עומד מאחורי החלטה תמוהה זו ?
אני שמעון סודאי, כיו"ר איגוד קציני בטיחות מבקש תשובות לשאלות אלו. 

נראה כי הדיונים בנושא הבטיחות הם רק כסות לערוותם של העוסקים בנושא חשוב זה כי אחרת, איך אפשר להסביר את הסחבת הנוראית בקבלת החלטות ודרכי פעולה לצמצום תאונות הדרכים. מדברים ומדברים, תאונות הדרכים ממשיכות להתרחש ואין חדש תחת השמש.

שימו לב חברים וראו כיצד הדברים פועלים – עד כה התקיימו בוועדת הכלכלה לפחות חמישה דיונים. אני קובע בצער שלא הושגו בהם דברים מהותיים.  בכל פעם מנסים להעביר את "תפוח האדמה הלוהט" שהוא אופן ההעסקה והיקפי המשרות, מיד ליד ואין החלטות.  רק בעלי המשרדים העצמאיים נהנים מהסחבת הזו ואותם משרדים ממשיכים לעבוד באין מפריע. משרדים אלו גורמים בחוסר מקצועיותם להתדרדרות באיכות הטיפולים הנובעים מתפקידו של קצין הבטיחות ומוציאים שם רע לכל העוסקים בענף.  ועדת סגיס קבעה לא מכבר ואיששה באופן נחרץ את הטענות על עבודתם השיטחית של המשרדים העצמאיים. לטיעונים אלה הצטרפו גם  מנהלי תחום קציני בטיחות במשרד התחבורה בעבר.

המצב שנוצר כתוצאה מכך הוא שדווקא קציני הבטיחות המפעליים, אלו שעושים עבודתם נאמנה, נושאים על גבם את מחדלי המשרדים העצמאיים ויוצאים נפגעים. אני שואל: היכן הצדק ? מדוע זה קורה ? מה הסיבה לכך אם לא אינטרסים כלכליים ?

אני רוצה להוסיף ולהקשות בשאלותי. מדוע משרד התחבורה לא עושה יותר למען קידום מעמדו של קצין הבטיחות ? ראשי המשרד מצהירים השכם והערב כי הם רואים בקציני הבטיחות מפקחי המשרד והזרוע המבצעת שלו , שר התחבורה כץ אמר זאת לא אחת. אין ספק כי השר כץ  יכול להפעיל את מלא כובד משקלו לפתרון סוגיה זו ולגרום לסיום הסאגה המתמשכת הזו, כפי שהבטיח. השר וראשי המשרד פועלים במרץ רב ובצדק לקידום ואכיפת חוקים שמטרתם בין היתר הצטידות  באבזור ומערכות  בטיחות מתקדמות. מדוע השר אינו פועל באותה נחרצות באשר לביסוס מעמדו של קצין הבטיחות ? האם השפעתו  של קצין הבטיחות על הבטיחות בדרכים מוטלת בספק ? פיקוח על המצב הבטיחותי של מאות אלפי רכבים והדרכה לנהיגה זהירה ובטוחה של מאות אלפי נהגים אינם נחשבים ?

לסיכום : 
חברים, צריך שיהיה "מבוגר אחראי"- יו"ר הוועדה צריך להתחיל את הדיון הקרוב בדיוק מהמקום של דרישת בית המשפט לקבל החלטה ברורה באשר  למעמד קצין הבטיחות 
די לגרירת הרגליים. יו"ר הועדה חייב לשנות גישה, לא ללכת סחור סחור אלא לעסוק בדבר האמיתי – אופן ההעסקה והיקפיי המשרה של קצין הבטיחות. יו"ר הועדה  חייב להדוף את הלחצים המופעלים עליו מכל עבר ולעסוק באומץ וביושר בסוגיה זו ובכך יביא מזור וברכה ופועלו להגברת הבטיחות בדרכים ייחקק לעד בספרי ההיסטוריה .
 
ב ב ר כ ה ,
שמעון סודאי – יו"ר
איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה.