2-9-13

צרפת החלה לכסות את רשת הכבישים שלה במצלמות מהירות אחרי שהנשיא דאז ז'אק שיראק הכריז ב- 2002 על "מלחמה באלימות בכבישים" ופריסת המצלמות גדלה בהדרגה מאז. מאז 2010 יותר מ- 2750 מצלמות כבר פועלות. שני שליש מהמצלמות מוצבות באתרים קבועים כשלצידן שלטי אזהרה. שאר המצלמות הן ניידות.

המחקר מצביע על כך שההכרזה ביולי 2002 על היוזמה, אשר כוסתה בהרחבה על ידי אמצעי התקשורת וכללה לא רק הצגה של המצלמות אלא עונשים מוגברים על עבירות תנועה, הכרזה זו היתה קשורה עם ירידה של 12% בשיעור ההרוגים. כשהמצלמות נכנסו לפעולה נמצאה ירידה נוספת של 10% ואפקט זה נשמר לאורך זמן. בין נובמבר 2003 לדצמבר 2010 נחסכו על פי הערכות החוקרים 15,193 הרוגים ו- 62,259 נפגעים בזכות תכנית המצלמות. הירידה בהרוגים היתה אף גדולה יותר עבור התקופה 2003-2005 ועומדת על למעלה מ- 70% (הגם שמדובר בהערכות מעט נמוכות יותר מהערכות אחרות שנעשו במחקרים אחרים).

השיעור של פגיעות לא קטלניות ירד אף הוא אחרי ההכרזה והחודש הראשון של התכנית אך בניגוד לאפקט על מספר ההרוגים, האפקט על פגיעות אלה דעך לאורך זמן.

החוקרים מצביעים על ההשלכות שיש לממצאי המחקר עבור הרשויות. ראשית לעצם ההכרזה יש השפעה מובהקת על ההיפגעות. שנית, האפקט המתמשך שנמצא לאורך כל תקופת המחקר מצביע לדעת החוקרים על כך שהצלחת התכנית אינה קשורה אך רק במספר הקנסות שהופקו על ידי המכשירים הפועלים. למרות שהוספת מצלמות עשויה להיות קריטית כדי לשמר את האפקט של התכנית, הצלחתה יכולה להיות קשורה גם למימדים אחרים, כגון הצפיפות של הפריסה, יכולת הגילוי הגבוהה של כל מכשיר והאמינות של הענישה (כמעט 70% מכל העבירות שהתגלו גם נענשו).

החוקרים מדגישים כי ייתכן שגורמים נוספים השפיעו על הירידה (כגון: רכבים בטוחים יותר, מחיר הדלק וצריכת האלכוהול). מנגד, את הירידה באפקט על פגיעות לא קטלניות החוקרים מייחסים לכך שישנם נהגים שייתכן שאינם רגישים לענישה ומאידך שרוכבי אופנועים יכולים להימנע לעתים מעונש כיוון שאינם מזוהים במצלמות. כמו כן אין הסכם פורמלי בין צרפת ובין יתר מדינות אירופה כדי לוודאי שנהגים זרים משלמים את הקנסות לרשויות הצרפתיות. במקרים כאלה, הקנס אינו יכול לייצר את האפקט ההרתעתי. אפשרות אחרת היא שישנן תאונות שנובעות מגורמים שאינם מטופלים על ידי תכנית המצלמות.