15-11-12

מאת: שמעון סודאי – יו"ר איגוד קציני הבטיחות בתעבורה

נוהל 6: השיטה מצוינת – הביצוע מזמין שיפור
 
שיטת "איך הנהיגה שלי?" אשר נכנסה לתודעה הציבורית בשנת 2005 עם כניסתו של נוהל 6, עברה מאז תהפוכות ושינויים רבים ובספטמבר שנה זו נכנסה כתקנה מחייבת (587ב2) עליה חתם שר התחבורה.
כרבים מעמיתיי, היו לי ספקות במשך השנים לגבי יעילות השיטה וגם לגבי הנטל שהיא מעמיסהעל כתפיהם של קציני הבטיחות. יש  להודות, בסיכומו של יום ולאחר תהליך של שימוש רצוף בשיטה משך מספר שנים, אין לי יותר ספק בכך שמדובר באמצעי מצוין לניטור נהגים ועלותו הכלכלית זניחה לעומת כל אמצעי (אלקטרוני) מודרני שקיים היום בשוק.
אם בעבר היו תהיות לגבי טיב הדיווחים שמתקבלים במוקד, בדיקה מעמיקה שערכתי אפשרה לי לראות שרוב הדיווחים הם אותנטיים וענייניים. שיעור הדיווחים הקנטרניים, הזדוניים או השקריים אינו מגיע לכדי אחוז מכלל הדיווחים שמתקבלים אצלנו . לעומת זאת, הופתעתי לגלות שאזרחי ישראל הם אנשים אכפתיים מאד ודיווחים על נורה שרופה, צמיג קרוע או תקלות אחרות ברכב תופסים חלק לא מבוטל מהדיווחים שמתקבלים.
 
מעבר לכך, שאלתי את עצמי איך ניתן להשוות בין דיווחים שמתקבלים מהציבור הרחב ומאנשים שאינם בעלי מקצוע בתחום הבטיחות או חוקי התנועה, לבין אינפורמציה שמתקבלת מהמכשור האלקטרוני המתקדם שמותקן כיום בכלי רכב רבים (בציי היי-טק ובכלי רכב מסחריים) ובעלויות לא קטנות. ההשוואה דווקא מעניינת, כלי הניטור האלקטרוניים שמותקנים בכלי הרכב – ואינני כולל בהם את המצלמות שמותקנות באוטובוסים לדוגמה, מאפשרים קבלת נתונים מבוססי מסה ומהירות שמאפשרים לקצין הבטיחות לדעת על התנהגות חריגה כמו בלימות רבות, האצות,זיגזוגים וכדומה, בזמן אמת. אולם לדיווחים מהציבור יש מגוון רחב ביותר של נושאים אשר אינם מתועדים על ידי המוצרים האלקטרוניים. לדוגמה, דיווחים על אי עצירה בתמרור עצור, עקיפה בפס הפרדה לבן, עקיפה מהשול, סנוור, אי שמירת מרחק, השלכת פסולת וסיגריות, אי מתן זכות קדימה בצומת או מעבר חציה, מעבר ברמזור אדום, ילד שהושאר ברכב, חניה לא חוקית (נכים) ועוד, ועוד. העובדה הפשוטה היא, שכיום איננו מקבלים כמעט דיווחים על אירועים מסוג זה בשום דרך אחרת ובפרט לא מהאמצעים האלקטרוניים.
 
וכאן אני שב לנקודת ההתחלה של מאמרי: מדובר בשיטה בעלת פוטנציאל אדיר לשיפור הבטיחות בציי הרכב ובעלות שהיא זניחה בכל קנה מידה, ובמיוחד לאור תחרות המחירים הקיימת כיום בענף. מנגד, אם השיטה טובה אולם איננה מתבצעת כראוי, התוצאות יכולות להיות הפוכות מן היעוד המקורי. רק לא מזמן יצא נוהל 6 המעודכן שבו הגדיר משרד התחבורה, לראשונה, את גודל הפונטים (כיתוב) על המדבקה, ואסר את השימוש במדבקות שקופות, שהיקשו גם הן על ראיית מספר הטלפון ויכלו לגרום לנהגים מדווחים להתקרב בצורה מסוכנת אל כלי הרכב עליו ניסו לדווח. תקנה 587ב2 שמלווה את החוק החדש כוללת את החובה לשימוש במספר מקוצר וגם זאת לטובה לדעתי, מפני שיש להקל על המדווחים בזמן נסיעה .

אולם עדיין קיימים דברים לא מעטים שיש לדעתי להוסיף ולשכלל בשיטה, על מנת שאנו, אנשי המקצוע, נפיק ממנה את הטוב ביותר וניתן את תרומתנו לחיסכון בחיי אדם. אגב, שמעתי לא מעט מתנגדים שאמרו כי השיטה מעודדת חיוג בזמן נהיגה והדבר מהווה הסחת דעת ויצירת סיכון מיותר. אולם לדעתי, כשאנו יודעים היום כמה מאות אלפי דיווחים נמסרו מאז יצא הנוהל לראשונה וכמה נהגים נקראו לסדר ובמקרים קיצוניים גם לא יכלו להמשיך לנהוג, וכשאנו שואלים את עצמנו, כמה תאונות אירעו בזמן מתן דיווח מאז 2005 כשהנוהל יצא ועד היום, התשובה היא כי למעשה לא ידוע לי על אף אחת. זה, אמנם לא אומר שלא אירעה אף תאונה, ולו הקלה ביותר בעת ניסיון דיווח, אבל ודאי וודאי שאין מדובר בתופעה שניתן להכניס לסטטיסטיקה. בכל מקרה, הדבר מטה את כל כובד הכף לטובת התועלת שבמניעת תאונות לעומת הסיכון הטמון בשוליה. התשובה לשאלת הסיכון-מול-תועלת היא אם כן חד משמעית: יעילותה של השיטה אינה ניתנת לוויכוח, ואולם יש למטבה ולהביאה אל גבול השלמות. שהרי, מדובר בחיי אדם.
 
לסיכום אני מצרף רשימת תוספות חשובות לתקנה הנוכחית (ולחוק הקיים) שעליהם חשבתי, אני מזמין את עמיתיי קציני הבטיחות בין אם הם חברי האיגוד או לא, לתרום את הצעותיהם לשיפור השיטה. אינני חושב שהמדינה צריכה בשלב זה לנהל מיזם ארצי ומוקד ממשלתי שיחייב אנשים לבוא ולהגיש עדות ולהשוות דיווח למוקד לדיווח למשטרה ולכן אינני מתייחס לנושא זה בהרחבה במאמר.
 
הצעות לשיפור תקנה 587ב2

• הגנה על חיסיון המדווחים ופרטיהם.
• מתן סמכויות מוגדרות בחוק מיוחדות לקציני הבטיחות במקרים שבהם נמצא כי נהג מהווה סיכון בטיחותי המצטבר לחובתו .
• חיוב ספקים חיצונים במתן שירות ותמיכה 24/7.
• חיוב ספקים במתן תוכנה ייעודית לפי מפרט שיקבע על ידי משרד התחבורה.
• חיוב ספקים במענה במוקד תוך זמן קצר  ומוגדר ע"מ שהמתלונן ידווח בזמן אמת .
• חיוב ספקים בבניית ממשק עבור משרד התחבורה והערכות המשרד לטפל בנושאים בכוח אדם מספק  (מבלי לכלול את פרטי הנהג והרכב).
• פיקוח משרד התחבורה על ספקים – כפי שנהוג בכל התחומים עליהם מפקח המשרד.

אז מה דעתכם? איזה נקודות הייתם רוצים להוסיף ומה לדעתכם יתרום להצלחתה של השיטה?
בנוסף חשוב לדעת כיצד אתם פעלתם בחברתכם ליישם את הנוהל האם מנהלים גילו התנגדות וכיצד פעלתם ?
האם הכנסתם את נושא הקנס ו/או הסנקציות כנגד מחזיק הרכב לנוהל הרכב בחברה במידה והוא הוריד את המדבקה ו/או גרם לחבלה במזיד לזהות את מספר הטלפון  ?
מספיק התלוננו ואמרנו שלא שואלים ומתייעצים אתנו. הפעם חשוב שנגיש רשימת המלצות שיאפשרו לנו להשמיע דעה מקצועית מגובשת ומפורטת. אז אם יש לכם רעיון חיובי וחשוב שיכול לתרום לכולנו, הוסיפו את זה כאן. הנהלת האיגוד תשמח לרכז את הנושאים ולהעלות לדיון כל הצעה רצינית בפני בית המחוקקים בועדת הכלכלה .